<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת משפטים סימן ע"ג</h1>
<h2>דף טו.</h2>
ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם [שמות כ"א]. אומר בגמרא [ב"ק ט"ו ע"א] השוה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה, פי' דייק מסיפא דקרא דכתיב לפניהם ולא לפני גוים משמע הא נשים כשרות. וק"ק דילמא דה"ה נשים אינם כשרות לכתחלה. וי"ל דהך דהשוה נשים לאנשים ר"ל בדיעבד, והשוה אותן מחטאת ומדינין, לבד מה שכתוב בהדיא איש. וקשה דמשמע דאשה כשרה להיות דיינת, וכן כתיב גבי דבורה [שופטים ד' ד'] והיא שופטה את ישראל, וקשה מההיא דתנן בפרק בא סימן [מ"ט ע"ב] כל הכשר לדון כשר להעיד, והא אשה דכשרה לדון ופסולה להעיד שנ' [דברים י"ט י"ז] ועמדו שני האנשים כו' ולא נשים. וי"מ דאשה לעולם פסולה לדון, ואפי' בדיעבד, והא דכתיב והיא שופטה כו' ר"ל שהיתה מלמדת הדינים לישראל בנבואתה. והך דקאמר השוה אשה לאיש לכל דינים ר"ל לדון אותה ולדון אליה. וכן משמע בגמרא [ב"ק שם] דאי משום ואלה המשפטים ה"א משום דתהוי ליה חיותא. ומ"מ פסקינן דאשה כשרה לדון, והא דתנן כל הכשר לדון כו', כל איש הכשר קאמר. ועל זה קשה למורי דאסיק שם דסומא באחת מעיניו כשר להעיד ופסול לדון, ואמאי [יהא] כשר סומא לדון מק"ו דאשה פסולה להעיד וכשרה לדון כדפי', תי' רבינו הורדמיסי נ"ע אדרבה יכול אתה למילף מק"ו דאשה פסולה לדון מסומא שכשר להעיד ופסול לדון דאיתקש ריבים לנגעים אשה שהוא פסולה להעיד כדפרישית אינו דין שתהא פסולה לדון וכיון דאיכא למימר ק"ו הכי וק"ו הכי אז תיקום כל חד וחד בדוכתיה, ולא ילפינן ק"ו. ואשה פסולה להעיד ולא לדון, וסומא פסול לדון ולא להעיד. וק"ק למאן דיליף ריבים מנגעים, א"כ תהא אשה פסולה לדון מהקישא דריבים לנגעים, מה אשה פסולה לראות נגעים, כך פסולה לדון. וי"ל דאיכא למיפרך מה לנגעים שאפי' ת"ח בקי בהם אינו טמא עד שיטמאנו הכהן. ומ"מ פסק הלכתא כר' יוחנן דמייתי בפ' בא סימן וכו' דלא מקשינן ריבים לנגעים, וסומא אפי' בשתי עיניו כשר לדון, ולפי זה ניחא דאשה כשרה לדון, אפי' שהיא פסולה לנגעים. וק"ק דמשמע התם וכן פסק דאשה פסולה להעיד מקרא דועמדו [שני] האנשים, ובפרק הכותב [פ"ה ע"א] אסיק דשכנגדו היה נשבע ונוטל על פי עדות אשת (רב פפא) [רבא] דאמרה ידענא דחשודה אשבועתא. וי"ל דודאי להוציא ממון פסולה להעיד, אך להפוך השבועה משום עונש שבועה נאמנת אם הדיין בדוק בה דלא משנה דבריה לעולם.
